תאור נושא המחקר:
השלבים השונים במחקר כלי החרס:
כלי חרס הנחשפים בחפירות ארכיאולוגיות מהווים נתון שעובר ניתוחים מדעיים שונים. הניתוח הראשון והבסיסי הנו ניתוח המחלק את כלי החרס לתקופות על ציר הזמן. כיוון שהצוורת השונות של כלי החרס מאפיינות תקופות שונות, קבוצות אלו מהוות כלי בסיסי אשר בעזרתו הארכיאולוג מתארך שכבות ואתרים. סביב נושא זה מתנהל דיטון רחב ועמוק שתפקידו לקשור בין קבוצות של כלי חרס לבין תאריך השימוש בהם.
הניתומ השני הוא ניתוח מרחבי - בהקשר זה כלי החרס מהווים סממן קבוצתי או חברתי. הארכיאולו מחפש את הקבוצות המובחנות על ידי המרחב בכדי להבדיל בין קבוצה חבתרית אחת לשניה. בשלב זה ניתן לבחון גם את מערכות היחסים בין החברות השונות. גם בניתוח זה, כמו בניתוח הקודם, כלי החרס מהווים רק חלרק מהתרבות החומרית ונתונים חומריים נוספים נבדקים בכדי להגיע לרמת מובהקות גבוהה בזמן ובמרחב.
הניתוח השלישי הוא ניתוח סגנוני בתוך קבוצת כלים. זהו נסיון להבחין במערכות היחסים בתוך קבוצה חבתרית על פני המכלול הקרמי. בשלב זה מתחיל הארכיאולוג להבחין בין סגנונות שונים של כלים מאותה קבוצה. הארכיאולוג מנסה ללמוד על מדרג חברתי, על יחסים בין קבוצות בתוך החברה, על יחסי כוח ועל רמות שונות של התמקצעות.
בעשור האחרון נעשה גם ניתוח חדש לכלי החרס. הניתוח החדש קיבל מספר שמות כגון - "ארכיאולוגיה קוגניטיבית" או "ארכיאולוגיה בתר תהליכית". ניתוח זה מנסה ללמוד על התנהגות אנושית בכלל ועל ייצור הכלים בפרט מתוך לימוד מערכות השכל האנושיות (וויטלי 1998; פלנרי ומרקוס 1998) מחקר זה ממשיך אם כך גישה זו כיוון שתהליך ייצורו של כלי חרס מרחיב פעולה מנטלית (קוגניטיבית)
ניתן כבר לזהות בארכיאולוגיה הקוגניטיבית ובבתר תהליכית מספר תחומים עיקריים - מהם שניים רלוונטיים למחקר זה: התחום הראשון הוא התחום בן הארכיאולוגיה הקוגניטיבית מנסה לנתח טקסטים. טילי (1991) קרא את ציורי המערות אותם חקר על ידי כך שבנה את חוקי התחברי של הציורים. התחום השני הוא הנסיון למצוא את הקשר בין הממצא החומרי לחברה: איזה סוג של קשר יש בין החומר לחברה? האם השדר החומרי הוא מכוון ומניפולטיבי או שהיצירה נובעת מתוך בחירה בין מגוון הצוורת המצויות בחברה?
פוקס אריאל
